אוצר הארץ שמיטה בע"מ נ' לסרי ואח'

פסק דין

א. רקע:

בפניי תביעה שטרית, על סך של 162,345 ₪, שראשיתה בבקשה לביצוע השטר, אשר הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל.

אין מחלוקת שהתובעת והנתבע 1 (להלן: הנתבע) חתמו ביום 31/7/07 על הסכם, לפיו התובעת תספק והנתבע ירכוש תוצרת חקלאית (פירות וירקות), בשנת השמיטה. הנתבע 1 ניהל, ביחד עם אחיו (הנתבע 2), מרכול בעיר מודיעין בזמנים הרלבנטיים.

אין מחלוקת כי הנתבעים הינם חתומים על שטר החוב נשוא התביעה, אשר נמסר לידי התובעת, בהעדר תאריך וסכום. על פי מלוא החומר שהוצג בפניי, אכן המדובר בשטר החוב אשר הומצא לידי התובעת, על פי הוראות סעיף 18 להסכם, לביטחון להבטחת התשלום בעבור הסחורות אשר תסופקנה.

בסעיף 3 להסכם, התחייב הנתבע לפעול בהתאם להוראות התובעת בנושאי הכשרות.

בסעיף 10 להסכם, הצהיר הנתבע, "הצהרת כוונות", להזמין סחורה בשווי של כ- 100,000 ₪ לחודש והתובעת התחייבה לספק כמויות שכאלה.

בסעיף 13 להסכם, נקבעה הזכות של המזמין שלא לקבל תוצרת באיכות לא טובה, וזאת בכפוף למתן הודעה מיידית לתובעת, וכי לא יעשה בסחורה שימוש.

בסעיף 14 להסכם, נקבע כי ספרי החשבונות ותעודות המשלוח שהוצאו על ידי התובעת לטובת הנתבע, הינם מקובלים על הנתבעים כנכונים.

בסעיף 15 להסכם, התחייב הנתבע לשלם עבור הסחורה, באופן שוטף, בתשלום שבועי + 14 יום, כאשר התשלום יתבצע בהתאם למחיר המוסכם שייקבע, בעבור התוצרת בעת ההזמנה.

בסעיף 17 להסכם, הוסכם כי ככל שההתקשרות תופסק בין הצדדים, הנתבע יפרע את חובו, בגין סחורה שסופקה לו עד לאותו מועד, בתוך 7 יום מיום דרישת התובעת.

סעיף 19 להסכם, כלל הסכמה להעברת סכסוכים בין הצדדים לבוררות, בדין תורה, כאשר, לצד האמור, הוסכם כי אין בכך למנוע מהתובעת את השימוש בבטוחות ובשטר החוב שבידה.

בהחלטת כב' הרשמת צ. פפקין, מיום 23/12/09, הוענקה לנתבעים הרשות להתגונן אשר הותנתה בהפקדת סך של 10,000 ₪.

בתיק זה, התקיימו 8 ישיבות, בפני 3 מותבים שונים. ההוכחות נשמעו בפניי. מטעם התובעת העיד מר ברט אליעזר, המשמש כיו"ר התובעת. מטעם הנתבעים העידו הנתבע 1 וכן, הוזמן והעיד מר אמנון מרדכי, אשר שימש בעבר (ובזמנים הרלוונטיים לתביעה), כאיש המכירות של התובעת, אשר עבד מול הנתבע.

אין מחלוקת כי בעקבות הגשת השטר לביצוע, נפגשו הצדדים, בנוכחות באי כוחם, בניסיון ללבן נקודות וליישב את המחלוקת. על פי הנטען, התקיימו שתי פגישות שכאלה. אין מחלוקת שאחת מהפגישות, אשר התקיימה במשרד של ב"כ הנתבעים, בנוכחות ב"כ הצדדים, הנתבע ואשתו ומר אמנון מרדכי, הוקלטה על ידי הנתבע.

ביום 15/12/11, הצדדים הופיעו לישיבת קדם משפט, לאחר הגשת תצהירים. ב"כ הנתבעים טען טענות אודות הקלטת שברשות הנתבעים וב"כ התובעת התנגדה להגשת הקלטת וטענה, בין היתר, כי ההקלטה בוצעה בניגוד לכללי האתיקה. כן, הועלו טענות נוספות בכל הקשור לשאלות של קבילות. בהחלטתי מיום 29/2/12, התייחסתי לטענות השונות שהועלו, הן באשר לסעיף הבוררות המוסכם, הן באשר להרחבת החזית, שנטענה בתצהירי עדות הנתבעים והן באשר לקלטת, לקראת שמיעת ההוכחות. ציינתי לגבי הטענה להסכמה לבוררות, כי עמדת התובעת עדיפה על עמדת הנתבעים (ראה שם); הוריתי על מחיקת ועל פסילת חלק מתצהיר עדות הנתבע 1 ותצהיר עדות הנתבע 2, בגין הרחבת חזית ועדות מפי השמועה. באשר לשיחה המוקלטת, לא מצאתי לפסול אותה על הסף, כבלתי קבילה, תוך כדי ציון העובדה שבעת שמיעת ההוכחות, זכאית ב"כ התובעת לחקור את הנתבע אודות עמידה בתנאי הקבילות לקלטת, שנקבעו בפסיקה.

לאחר הבאת מכלול הראיות והגשת הסיכומים, עיון ושקילת כל האמור, ניתן פסק דין זה.

ב. טענות התובעת:

לטענת התובעת, מקור החוב הינו בעובדה שהנתבע 1 לא עמד בתנאי התשלום בעבור הסחורה שסופקה לחנות שלו וצבר חוב בעבור סחורה שסופקה לו. התובעת טענה שהנתבעים מכרו את הסחורות במחירים מופקעים, אך לא הביאה כל ראיה לכך. כן, טענה התובעת שלמרות דרישות מטעמה, החוב לא שולם והמשיך להצטבר, דבר שהוביל את התובעת להפסיק ולסיים את ההתקשרות העסקית עם הנתבע.

לטענת התובעת, שיטת העבודה ושיטת המשקולות, אשר הונהגו בשנת השמיטה, הוצגו והיו ידועות לנתבע, עוד במועד חתימת החוזה ומדובר בשיטות מוסכמות מראש. כל טענה מטעם הנתבע לסחורה פגומה או חסרה אשר הושמעה בזמן אמת, זכתה להתייחסות, בדיקה וזיכוי במידת הצורך.